יום שישי, 4 במאי 2012

רצח עם וצרות אחרות

הייקו לשבת


כשאלוהים אמר בפעם הראשונה
'יהי אור'
היה קצר ביקום לשעה קלה
אור מאיר, חשמלאי מוסמך ותלמיד חכם
  

מה העניין?

בעניין הטבח בסוריה



ביום בהיר אפשר לראות את דמשק, אמרו האומרים. הטיה קלה של המשקפת הצידה, לכיוון חומס, תגלה גם למשקיפי האו"ם המנומנמים וגם למשקיפים החובבים על החרמון, כיצד מתבצע טבח המוני מטר וחצי מהבית.

מרחוק נראית סוריה יפה כביום חתונתה עם חאפז אל-אסד. במבט מקרוב, התמונה משתנה. עם הפסקת האש עזבו המנומנמים את עמדותיהם, ונשמו לרווחה (כי ככה זה כשיוצאים לידי חובה). בינתיים החיים נמשכים, כל עוד אין התנגדות לכך שאסמה עושה שופינג המוני ובעלה רצח המוני.

העולם רואה את התמונות ומצקצק בלשונו. העולם אוהב לצקצק. צקצוק אחד לפני הפרסומות גורר גם שרשרת תגובות אחרות, מצקצקות פחות. כי הם בכלל לא יהודים, ועוד ערבים. והם לא בשלום איתנו. שיהרגו הם את עצמם.

"זה טוב לנו, זה טוב לנו," מרגיעים את הציבור יודעי הדבר שראו פעם חדשות. "השלטון של אסד טוב לנו, אחרת יהיה אוי ואבוי."

בינתיים נערמות הגוויות, אלפים על אלפים בקברי אחים של מלחמת אחים, תוצאה של שלטון דיכוי רצחני במיוחד, מטר וחצי מהבית. ועדיין, חוץ מאנג'לינה ג'ולי, העולם שותק. טוב, האמת שלא. אחרי שואת העם היהודי, הג'נוסייד הארמני, רצח העם ברואנדה והגולאגים של סטאלין, העולם לא שותק יותר. העולם לא שותק.

העולם מצקצק. זה טוב לצקצק מידי פעם. מי שמצקצק לא מפחד. הכרתי פעם כמה חבר'ה שהיו מצקצקים מצטיינים, עד שגם הם נכנעו ושתקו. הזהרתי אותם, עכשיו זה לא באופנה לשתוק. עכשיו העולם לא שותק יותר. העולם מצקצק. אבל הם עייפו מלצקצק. זה לפחות עדיף על להתלהם. להתלהם זה אמנם באופנה, אבל פחות אלגנטי מלצקצק. להתלהם זה מותרות של האספסוף. לצקצק... לצקצק זה סטייל. זה קלאסה. כל עוד מדובר בסודנים. אבל סורים? סורים?!

למי אכפת?!

צרות של גויים/ שממל

כשבעירק עולים על בריקדות
ושורפים מכוניות ומוסלמים
או באמריקה שולחים את הבריגדות
למנוע את תביעת הילידים

אז אנחנו מוסרים את תנחומינו
וצוות הצלה עם שני כלבים
אבל עמוק בסלוננו
מול המרקע אנחנו כך שרים:

איזה כיף, צרות של גויים
שיסבלו קצת, פה אנחנו נהנים
זה לא אסון, אל תעשו מזה סיפור
גם ליהודים מגיע קצת בידור

באוטובוס פרצה פתאום רכבת
ובמטוס פצץ פיצץ פצצה
זה לא נעים ובטח לא בסדר
אך אם אין שם ישראלים זה לא נורא

באסונם עולים על מסכינו
עמי כל העולם בבכי מר
אך אם יבואו לשניה אחת אלינו
הם יבינו שאצלם זה שום דבר

ואז נשיר:
איזה כיף, צרות של גויים
שיסבלו קצת, פה אנחנו נהנים
זה לא אסון, אל תעשו מזה סיפור
גם ליהודים מגיע קצת בידור

ולפעמים גויים קמים עלינו
בכדורגל, או"ם, ארוויזיון
אז אנחנו נשארים בתוך כלינו
ומחכים בשקט לאסון

ואז נשיר:
איזה כיף, צרות של גויים
שיסבלו קצת, פה אנחנו נהנים
זה לא אסון, אל תעשו מזה סיפור
גם ליהודים מגיע קצת בידור
אמרתי,
איזה כיף, צרות של גויים
שיסבלו קצת, פה אנחנו נהנים
זה לא אסון, אל תעשו מזה סיפור
גם ליהודים מגיע קצת בידור
      

תראו מה זה

טבח או לא טבח, בן סלע מעמיד במקום.

                                                                        

דרכון זר

ובהקרנת בכורה עולמית, ואלס עם בשאר:

                            

שירה בציבור         


פעם היה מחזאי יקה שאהב לכתוב שירים. את המחזות רבים מכירים, אך רק שיר אחד שכתב טרם נס ליחו. ולמה שינוס? הוא זכה לעדנה בגלל הקלטה אחת, אי-שם בסיקסטיז הסוערים.

למחזאי קראו ברטולד ברכט, ובכתיבת השיר "שיר אלבמה" Alabama Song)), או "ירח אלבמה", נעזר כמו תמיד בידידתו אליזבת האופטמן. ב-1927 כלל ברטולד את השיר בקנטטה הקטנה "מהגוני", וכולם הלכו לישון שמחים וטובי לב. באמצע הלילה התהפכה שנתו של ברטולד, והוא תהה בינו לבינו מה עוד אפשר לעשות עם השיר. בבוקר השכם צלצל הטלפון בביתו של קורט ווייל, מלחין גרמני מוערך, ועל הקו היה ברכט, שביקש ממנו יפה להלחין את השיר. קורט הסכים מיד, אלא שאז הוא נזכר שעדיין אין לו טלפון, ופירש את כל העניין כחלום ליל קיץ.

ברכט לא הרפה, ושנתיים לאחר מכן עלתה בליפשיץ המושלגת-משהו האופרה "עלייתה ונפילתה של מהגוני". ברכט חתן השמחה עמד ביציאה מאולם האופרה והודה למאות האנשים במבט זגוגי, מתעלם מגברת במעיל פרווה ונקודת חן על האף, ששאלה חרש, "האופרה יפה מאוד והכל בגרמנית שפת אימנו הארית, והכל פה מתורבת מאוד, גם השירותים מאוד נקיים, אבל למה, במטותא, השיר "שיר אלבמה" הוא באנגלית? לא הבנתי מילה. הערתי את אוטו לשאול אותו, אבל הוא המשיך לנחור..."

מיד קפץ קורט ווייל ואמר: "אני הלחנתי את המוזיקה לשיר הזה! אני ולא אחר!" אבל כולם כבר היו בקפיטרייה. מאוכזב, פנה קורט לאשתו האוסטרית מאוד, לוטה ליינה, שהיא גם שחקנית וזמרת לעת מצוא, והם דנו שעה ארוכה במושג פרוטקציה על כל השלכותיו. קורט אמר שברטולד רוצה לבחון שחקנית חדשה לתפקיד. לוטה הנהנה קלות והאשימה אותו שהוא אגואיסט. מיד קיבלה את תפקיד הזונה באופרה, והשאר היסטוריה. שלושים וחמש שנה לאחר מכן הוכיחה לוטה שאכן זו היסטוריה, וביצעה את השיר בשידורי ה-BBC.

בשנות השלושים העליזות קם בבוקר צייר אוסטרי כושל, והחליט להשמיד עם. כתוצאה מכך, ברח ברכט היהודי ארצות-הבריתה. גם קורט, שהיה יהודי עוד יותר ממנו, גלה לתפוח הגדול ביחד עם אשתו לוטה, בשיא הצלחתם. את רגעי התהילה לא היה ניתן לשחזר בשפתו של מיקי מאוס, אבל השלישיה זכתה להוקרה גם במולדת האינדיאנים. מכל מקום, האופרה המשיכה להציג במקומות שונים בעולם, וכמו-כן גם השיר "שיר אלבמה". דמותה של ג'ני הזונה וחברותיה, השרות באנגלית צחה את שיר הייאוש הגדול, המשיכה לפעם בלב האספסוף עוד ימים רבים.

ב-1967 הקליטה להקת "הדלתות" את השיר בתקליטם בעל השם הקליט "הדלתות". השיר, ששילב בתחילה פוקסטרוט ובלוז, שינה עורו בקלילות מפתיעה והגיע אל לב המעריצים האמריקאים בזכות המרקסופון של הקלידן ריי מנזארק, הבסים המצעידים, קולות הליווי וכמובן, ג'ים מוריסון. ג'ים שינה שורה בשיר, כך שתתאים ללהקה (ובסופו של דבר, נותרה כך הגרסה המוכרת של השיר):

Show me the way to the next little girl (במקום: הראו לנו את הדרך לעלם הנאה הבא).

מלבד זאת, השמיטה הלהקה את השורה:

Show me the way to the next litlle dollar.

אחרי הכל, מה שנכון לדמותה של הזונה ג'ני לא נכון לג'ים מוריסון, בוודאי לא בעידן ההיפים מתנגדי הקפיטליזם החזירי. שלוש שנים לפני מותו, השאיר לעולם ג'ים, עם להקתו, את השיר בגרסתו המוכרת יותר.

אמנם גרסת הדלתות היא המוכרת ביותר, אך השיר הוא עדיין חלק מאופרה. שילוב של תאטרליות אופראית והופעה רוקיסטית הובילו לתהליך אבולוציוני של השיר: מביצועה של לוטה ליינה, האופרה "עלייתה ונפילתה של העיר מהגוני", דרך The doors, אל הביצוע האחרון בגרסת כוכב נולד הצרפתי. לסואן, גיבור העונה, הפנט את השופטים עם הביצוע לשיר, ומאז הוא מבצע את זה בהופעות מול נערות צרפתיות צורחות שחזרו מהחופשה בנתניה.

היכן התרבות

שלום חנוך כתב אינספור שירים בסגנונות שונים, אבל הסגנון שאולי הכי פחות מזוהה איתו הוא שירי ילדים. עד עכשיו. פרוייקט "עבודה עברית" הקדיש השנה את האלבום השנתי לשירי הילדים של שלום חנוך (לרוב כמלחין) תחת השם: "לילה של כוכבים". עכשיו הוא זמין לרכישה גם ברשת.

מיטב הזמרים בארץ התגייסו לבצע גרסאות כיסוי לשיריו, וכמעט כולם שונים מהמקור באופן מסקרן ומפתיע לטובה. לכאורה, לא רבים מהשירים נכללו מלכתחילה תחת הקטגוריה של שירי ילדים, אבל בהאזנה רצופה הם בהחלט עונים להגדרה, וטוב אם יחליפו את שיריו של יובל המבולבל ולו לשעה קלה ביומו העמוס של ילד קט. אם כך ואם כך, השירים האלה מתאימים לילדים ולמבוגרים כאחד, בביצועם המקורי ובביצועם המחודש.

·         את האלבום פותח יהודה פוליקר עם השיר "מדוע הילד צחק בחלום" של לאה גולדברג. פוליקר מבצע את השיר כאבא/ סבא שמקריא סיפור לילד. זה לא מפריע לו גם לנגן כמעט על כל הכלים בשילוב מדויק.
·         השיר הבא באלבום הוא "נוגה" של מאיר אריאל בביצועה של נינט. בשיר מופק היטב נינט נעימה לאוזן, בביצוע שקט, מעט עצוב. אך משום-מה היא גנבה מחנן יובל, המבצע המקורי, את הרי"ש המתגלגלת.
·         שיר נוסף של מאיר אריאל, "מכופף הבננות", בוצע במקור על-ידי אריק איינשטיין, רף גבוה מדי לעבור, ונדמה שיוני בלוך ומאיה בלזיצמן לא מנסים אלא לוקחים את השיר למקום אחר, בלוכי מאוד, עם דואט בסגנון ואלס צמוד, ומעברים מוסיקליים שעושים לשיר רק טוב.
·         בשיר ילדים קלאסי שכתב והלחין שלום חנוך, "האדון הרופא" (מוכר יותר כדוקטור דוליטל) שרה אמילי קרפל בליווי גיטרה חשמלית, תופים וסינתיסייזר בעיבוד מעניין, נגיש לילדים של היום יותר מאשר לילדים של הלילה.
·         ואפרופו לילה, דני סנדרסון לוקח את השיר של אריק, שגם כתב, "לילה של כוכבים", ונותן לו עיבוד סנדרסוני מוכר. עם קולות רקע של פיטר רוט, סנדרסון עושה רק טוב לאוזניים.
·         ליבי רן הוא מוזיקאי מעניין שעוד לא הוכיח את עצמו באמת. בשיר "אמא" של אריק ושלום, הוא נשמע כמו בעוד קאבר מוצלח בכוכב נולד, אבל לא באמת נוגע, והוא יכול.
·         בשנות השבעים נדבק לאריק איינשטיין הכינוי שבלול, כינוי שמתאים לו עד היום. ללחן של שלום הוא כתב מילים, ואת כל הטוב הזה לוקחת שירה נסטוביץ -  מעודדת, משמחת ומשכנעת בשירתה - עם הגיטרה האלמותית של רן שם טוב, וביחד הם מוכיחים שיש הרבה יפה בעולם.
·         באופן לא מפתיע ממוקם השיר "לישון לישון" אחרי שבלול. מבחינת כוונת השירים, מדובר בשירים מנוגדים לחלוטין. את השיר של מאיר אריאל שר במקור אושיק לוי, שגם חידש אותו לאחרונה. שום דבר מזה לא דומה בביצוע של בוגי בלאגן, המפתיע ביותר באלבום. בוגי בלאגן לוקחים את השיר למחזות מזרחיים בשילוב אלמנטים רוקיסטיים. שילוב השירה נוסח חומוס מטמטם, קולות הליווי והגיטרות לוקחים את השיר לכיוון אחר לגמרי, ומפתיע לטובה.
·         ברי סחרוף ומארש דונדרומה הם שילוב מנצח. בשיר "רוח רוח" למילים של מרים ילן שטקליס הם נותנים לשיר רוח צוענית-מרוקאית שתעיר מיד כל ילד שהוריו ניסו להרדים. אם יש ביצוע שמתעלה על המקור, זה השיר.
·         בגיל 14 כתב והלחין שלום חנוך את השיר "לילה", על הלילה בקיבוץ משמרות מול ביתני התינוקות ומול הירח המעגל את פיו. מירי מסיקה מבצעת את השיר באופן שירדים את אותו ילד שהתעורר מהשיר הקודם, אך זכה גם כאן בביצוע נעים לאוזן.
·         את השיר "אבשלום" כתב יהונתן גפן, ששמו הושמט בקרדיטים של חבורת לול. כך הוא רשום באקו"ם עד היום. זה לא מפריע למילים להישאר מתואמים ללחן של חנוך באגדה לילית מקסימה. אריק איינשטיין ביצע את השיר באופן ששוב קשה להתעלות עליו, ואכן גידי גוב ורוני אלטר לא מצליחים לשחזר את הקסם. גידי קצת עייף בשיר ונדמה שרוני סוחבת את השיר לבדה, מה שלא כדאי לומר על דואט. עדיין הביצוע נחמד ומרענן בזכות הגיטרה של רן שם טוב, שחוזר גם כאן בהפקה ובעיבוד.
·         עוד לפני שנולדה בתו, כתב לה שלום את השיר "מאיה". יוני רכטר, עם הגיטרה של שלמה יידוב, מחדש קלאסיקה באופן שנשמע כקלאסיקה בפני עצמה. אחרי הכל, מדובר באבות המזון של הבלדות והקלאסיקות.
·         אורן לביא רגיל לשיר באנגלית. הפעם ביקש לשיר שיר של יענקל'ה רוטבליט, "בלדה בין כוכבים", שבוצע במקור ע"י פופיק ארנון, והוא עושה את זה כריחוף בין כוכבים. עם ההפקה של רן שם טוב והסגנון המוכר של לביא, אין הרבה מה להגיד על הביצוע הזה, אלא פשוט כדאי להקשיב.

ומה עושים השבוע?

אפשר לקטוף פרחים (כאלה שלא אסור) ואפשר ללכת ל...

שירים לנוגה. מופע התרמה לנגה מאירי החולה במחלה נדירה, בהשתתפות נינט טייב, דניאלה ספקטור, רות דולורס וייס ויהוא ירון.
איפה זה קורה?
בית ציוני אמריקה, ת"א
6/5 בשעה 21:00


'מה אפשר לצפות במסע של 8000 ק"מ', קברט בעקבות "האנציקלופדיה של הרעיונות", בהשתתפות בני בשן, עלמה זק ובעלה אלון נוימן, קרן מור ובעלה מנשה נוי, גל זייד ולא-בעלו ערן סבאג, רוני סומק ורבים אחרים.
איפה זה קורה?
צוותא, ת"א
10/5 בשעה 20:30

משק Shake, רייב תקלוטים והופעות חיות, בהשתתפות חיה מילר, אבי עדאקי, דייויד בלאו, אבישי אפרת, ואחרים, והכל בחינם.

איפה זה קורה?
בית זית (ליד ירושלים)
11/5 בשעה 11:30

יהודה פוליקר חוגג חצי יובל לאלבום "עיניים שלי" בחגיגה יוונית כמו שרק הוא יודע לעשות.
איפה זה קורה?
זאפה אמפי שוני
 11/5 בשעה 20:30


פסטיבל 'מוזיקה והעיר הלבנה' משלב כוחות-על: בום-פם מארחים את קרולינה וטייני פינגרז מארחים את אבי בללי. יהיה מקפיץ במיוחד.

איפה זה קורה?
האנגר 11 (אולם הפדרציה), ת"א
8/5 בשעה 21:00

לא דובים ואינגה דינגו הן שתי להקות שונות וטובות כל אחת בדרכן, מה שלא מונע מהן להתאחד לערב אינדי ירושלמי.
איפה זה קורה?
הצוללת הצהובה, ירושלים
9/5 בשעה 21:30

הארטיסט הוא סרט צרפתי אילם בשחור-לבן. חוץ מזה, הוא סרט מצוין ואפילו מיינסטרים. בקלות אפשר לחשוב שאנחנו בשנות השלושים וזה טבעי לגמרי לצפות בסרט כזה.   
איפה זה קורה?
מדיטק חולון
10/5 בשעה 21:00


תבלו!

אומרים שהיה פה שמח

היום משתחרר מהכלא חגי עמיר, אח של. אתם יודעים איך זה יהיה. יעשו לו מסיבות, יקראו לו גיבור, גבר, מלך. גאולה עמיר תעשה V עם האצבעות. הוא יגיד שהוא לא מצטער ושהוא היה עושה את זה שוב. אנשים יבקשו לקצר את העונש של יגאל הגיבור (אבל לא מפרס, כי הוא עדיין נוטר טינה הזקן הזה). אתם יודעים את זה. עמוק בלב אתם יודעים.

החמישיה הקאמרית במונולוג של רמי הויברגר, חוזים את הדרדרותה של החברה שלנו.

כיבוי אורות

היה יכול להיות כאן עולם יפה יותר. אם לא יגאל עמיר; אם לא תומכיו; אם לא בשאר אל-אסד; אם לא המוני הצייתנים, אם לא השותקים, המצקצקים, המתלהמים; אם לא היו האנשים מפסיקים לחלום. דמיינו איזה עולם היה יכול להיות ב-2012, אם לא כל ה... אם לא ה...

דמיינו.

שבת שלום ושבוע טוב.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה