יום שישי, 15 ביוני 2012

איזו מין שלווה

הייקו לשבת


טוב ציפור אחת ביד
משתי ציפורים
בטחול
    שיעור בפרופורציות, סמסטר א'

מה העניין?

בעניין שקט נפשי


לא פשוט. לא פשוט בכלל כל העניין הזה. שלווה פנימית VS מטלות ביורוקרטיה בורגניות. לא פשוט. השבוע אני הולך לחודש מילואים, אי-שם בדרך לאי-שם, מה שאומר שהדיבוק בפגרה עד ה-20 ביולי. בלי שום קשר, שירות מילואים הוא לא דבר פשוט. לא פשוט בכלל. להתנתק מהשגרה, לעלות על מדים ולהיות מתוכנת כרובוט לפקודות ולרצונות של אחרים, הוא מצב מייאש לפרקים. העניין הוא שגם בחיים האזרחיים אנחנו כמעט מתוכנתים למלא רצונות של אחרים.
האם יש חופש בחירה? האם אנחנו חופשיים לרצונותינו? האם אפשר להיות מאושר? האם יש אלוהים? מהי משמעות החיים? למה בהישרדות הפרידו את תורג'י מאושרי כהן? שאלות רבות שואל את עצמו האדם הפשוט, עד שמתייאש והולך לישון. אבל הרצון לשלווה פנימית מכרסם בנו ולא נותן לנו מנוח. ומכל מקום צצות מטלות – עבודה, פרנסה, לימודים, משפחה, מיסים, מילואים, זוגיות, ילדים. והמוח רץ. לא פשוט, לא פשוט בכלל. מתי אדם מתברגן? מתי אדם מתברג? ומתי הוא מגלה שהוא אדיש לזה?
השנים חולפות, ובסופן אנחנו מגלים שחצי מהם בילינו בשינה ואת החצי השני במילוי רצונות של אחרים, לא פעם נגד רצוננו. ובין לבין אנחנו עסוקים בחיפוש מתמשך אחר רצונותינו שלנו, שמהם בעצם? גם הם תמיד משתנים. עד שנחפש ועד שנמצא, נעשה מילואים, נעמוד בפקקים, נשלם המיסים. אנחנו בטח לא פראיירים, אבל אנחנו כן חלק ממערכת, בורג אחד מיני רבים. אם ניפרד, המכונה אולי תמשיך לפעול, אבל אנחנו? לא בטוח שנדע לאן להתחבר. והאדם, טוב לו אם יתחבר למקום כלשהו, וידע לקחת מזה כיוון חיובי לאנשהו. אולי. כנראה. או שלא... לא פשוט, לא פשוט בכלל כל העניין הזה.



תתעורר/ אבי עדאקי
 כשאתה רואה חתול בשק
אתה לוקח ובוטח
ופתאום אתה נשרט
כי קיבלת חתולה
קצת פראית לא לא זולה
לביית להתביית
ריבית ובית

חתמנו והרמנו משקאות
ועכשיו עושים לחיים
והכל יכול לקרות
כן פה הפוטנציאל מאוד
ועד שנוכל לראות
שעשינו או קיבלנו ת'מכה

וכשיבוא מיליון הדולר הראשון
ואז התואר מליונר
מיליון אירו בריבוע
זה יוצא הרבה בטוח
מי סופר? תתעורר!

ואז אתה רואה חתול בשק
אתה לוקח ופותח כן...
בסוף אתה תלמד
כן כבר יש לך שריטה
ותסריט ומקסימה
פנסיה אין פנס יש
ושן ויש מאין

וכשיבוא מיליון הדולר הראשון
ואז התואר מליונר
מיליון אירו בריבוע
זה יוצא הרבה בטוח
מי סופר? תתעורר

יאללה יאללה קום כבר יאללה
יאללה קום כבר תתעורר...

תראו מה זה

לפעמים רק צריך לתרגל יוגה, ולהתנתק מהמציאות. יובל שטרן ובשמת חבני מתחברים לטבע.

             

שירה בציבור           


הוא נולד עצוב ומיותר למשפחת סנדרסון. אביו ואמו היו הוריו היחידים, דבר שהשפיע עליו קשות למשך כל חייו. בגיל עשר אמא ודני הלכו לים. של ניו-יורק. עוד כילד נהג דני לבדר את המבוגרים כשניגן בגיטרה ובבנג'ו ורכב על אופניים בלי פדלים, בו-זמנית. בגיל 17 נפרד דני מילדותו ומפסל החירות ושב ציונה להתגייס לצה"ל כיאה לנער עברי ג'ינג'י ונמוך. בבחינות ללהקת הנח"ל גידי גוב לא היה שופט לצד מירי מסיקה, אבל לעומת זאת היה איתו באודישנים והחזיק לו את האצבעות ואת הארנק. באודישנים, שר גידי שיר של הביטלס. יאיר רוזנבלום הנהן לעצמו, ושאל: אתה יכול לשיר גם משהו בעברית? גידי הנהן ואמר: לא. כאלה היו פני הדברים.
השנה היתה 68, בזמן שבמערב צצו בכורות של תקליטי מופת כחול אשר על שפת המדרכה, אולם בארץ המובטחת ההבטחה הגדולה היתה יהורם גאון שעושה לו מנגינות ממיתרים. דני סנדרסון, שידע דבר או שניים על מיתרים, ושלושה דברים או ארבעה על רוק ורול, פרט באודישן ניגון עתיק של גי'מי הנדריקס, מה שהעיף את הפופיק לבוחנים הנרגשים, שהעבירו אותו שלב.
יחד עם דני וגידי היה במחזור הלהקה גם יליד פולין בשם אלון אולארצ'יק, שניגן על פסנתר וגיטרה בס ושר שירים ב"יה-יה-יה". דני, שהיה כבר פז"מניק, בחן אותו ונתן לו אור ירוק להמשך. מאותה תפוצה של אלון הגיע גם אפרים שמיר, עולה חדש מפולין שידע על רוק'נרול יותר מ-90% מאזרחי המדינה הסובייטית המכונה ישראל. את דני הוא ראה מופיע בקיבוץ רמת-יוחנן עם הנח"לאים המזמרים, נחבא אל הכלים והתופים עם הגיטרה ההנדריקסית שלו, ונשבה בקסם. דני היה האדם היחיד עלי אדמות ששאל את אפרים: "מכיר את הקרים?" בשעה שקצפת היתה מוכרת לישראלים בעיקר כשהיא מוגשת בצלוחית עם תותים. אפרים התרשם ונרשם לאודישנים ללהקה, כשהוא שר שיר בפולנית ללחן שכתב, "שיר מולדת". הבוחנים סימפטו את הפולני המזמר, אך לא התרשמו במיוחד. אחד הבוחנים, צבר שזוף וחלוץ בשם אפרים קישון, לימלם במבטאו ההונגרי: "הוא נראה על הפנים, צריך לשלוח אותו לצוות הווי". מירי אלוני, חברת הלהקה צהובת השיער, האזינה לשיר בשקיקה ואמרה: כזה אני רוצה. בסופו של יום, ניצחה המוזיקליות הצעירה מהמערב את הסטריאוטיפ הצברי, ודני הנמוך מאמריקה ואלון ואפרים מפולניה השאירו עם הלהקה חותם בדמות גיטרה חשמלית ושידורים חוזרים בערוץ 33.
                                       דני בפגישה ראשונה עם הבקו"ם

מונולוג של אפרים שמיר מתוך ריאיון לבן שלו מעיתון "העיר":
"יום אחד הגיע מה זה גוזל, ילד, קטן ורזה, כמו בן 12, אבל לבש מדים. אני הייתי בשוק, מגייסים ילדים. והוא התיישב ליד הקלידים וניגן נפלא, הוא ניגן את 'Light my Fire' של הדורז, את כל הסולו. 'שלום', הוא אמר לי, 'אני דני, מכיר את אריק קלפטון?' הבן-אדם אמר אריק קלפטון. אמר את השם המפורש. בארץ בכלל לא ידעו אז מי הוא. 'מכיר', אמרתי לו. ואז הבנתי שהוא הגיטריסט. הגיטריסט שדיבר אלי בהופעה ההיא ברמת-יוחנן."
עד כאן דבריו של אפרים שמיר, וכל היתר מובא בספר דברי הימים.

להקת הנח"ל הופיעה בתקופה זו עם השירים קרנבל בנח"ל, שלווה, בשמלה אדומה ועוד שלאגרים מהסרט "הלהקה", וסגנונם המוזיקלי של סנדרסון וחבריו ניכר בכל קליד, בעיקר בשחורים. גם בשיר 'הבן יקיר לי' מביאים דני, גידי ואפרים גרוב משלהם בסגנון חדיש ומיוחד. הלהקה היתה סיפור הצלחה בהמשכים. הקהל אהב את הלהקה והלהקה אהבה חומוס. החברים נהנו לשיר ולנגן כמו שלא נהנו מעולם לרוץ ולהרים משקולות. גם מאיר פניגשטיין אהב מוזיקה עד עמקי נשימותיו, ולכן היה איתם בלהקה ועשה קונצים כטוב ליבו עליו במים. באוטובוס של הלהקה, בדרכם מהופעה באי-שם אל הבסיס הטוב והמיטיב, עשה מאיר צחוקים לחבריו המוצחקים, כאשר המציא דמות הנקראת "פוגי". פעם אחת, במהלך הופעה בקיבוץ 'מפלסים', עלתה לבמה הלהקה המקומית הנערצת 'שלישיית מפלסים', שהורכבה משלישייה ממפלסים. בסיום השיר הזמין אחד מחברי הלהקה, שהיה ארגנטינאי מאוד, את הלהקה הבאה, להקת הנח"ל, לעלות לבמה. אך בעוד ששאר חברי הלהקה גיחכו לעצמם חרש כפי שמגחך הנוער על ארגנטינאים מידי יום ביומו, אורו עיניו של מאיר פניגשטיין באור נגוהות, כי הנה דמותו של פוגי רקמה עור וגידים מעשה פרנקנשטיין. חוץ מזה, מישהו הדליק פנס. כך היו הם פני הדברים בערבו של יום, שעה שהשמש שוקעת במערב והקריירה של 'שלישיית מפלסים' במזרח. אך פוגי החל צומח אט-אט למימדים עצומים, ודמותו כיכבה במערכונים של להקת הנח"ל, לקול צחוקם המקרטע של החיילים בקהל. הומור הנונסנס של דני ושירי השטות שהמציאו, לרוב כדאחקה צינית נטולת כוונות אמנותיות, הפכו עם הזמן לשירים ומערכונים שילוו אותם בהמשך בלהקת "כוורת". אחד מהשירים האלה היה "המגפיים של ברוך".

                          חברי כוורת משחקים מחבואים, ללא הצלחה
החודשים חלפו. חורף החליף סתיו, אביב החליף חורף ודני סנדרסון החליף מיתרים בגיטרה. חברי הלהקה השתחררו מהצבא ויצאו לעולם שכולו אבי טולדנו. החברים החליטו לשמור על קשר, אך גילו שהם לא יכולים להתחבר לפייסבוק ולכן המוזיקה נתנה דרור למחשבותיהם הכמוסות. בערך. דני סנדרסון, שבתקופת שירותו גם הקים להקה בשם "השניצלים" ועבד על אופרת רוק, המשיך את מורשתו לאחר השחרור. הוא קיבץ אליו את מירי אלוני, מנחם זילברמן, אלון אלוארצ'יק, מאיר פניגשטיין ודייויד שנן, וביחד עבדו על הקלטת אופרת הרוק  "הסיפור המחריד על הילד מברזיל", שסיפרה על עלילותיו של הילד המגעיל והדחוי דמיטרי דמיקולו, ובה נכלל לראשונה השיר "המגפיים של ברוך". מנחם זילברמן מקריין את קטעי הקישור, חמש שנים לפני שקרא את 'על כל שאלה תשובה' מאת יצחק לבנון. גם אופרת הרוק פוגי הוקלטה זמן קצר לאחר מכן, עם תוספות של יוני רכטר כאן וקלפטר שם. רכטר, הקלידן של להקת חיל התותחנים, וקלפטר (צ'רצ'יל), הגיטריסט מהצ'רצ'ילים שודכו לסנדרסון ע"י חברים, שראו בשילוב פוטנציאל לא מבוטל. מאופרת הרוק פוגי יצאו "שיר המכולת", "פה קבור הכלב" ו-"נחמד". סיפורי פוגי, שהוקלטו בדירתו של דני בסביון, הושמעו בתוכנית של דורי בן-זאב בגל"צ פעם בשבוע תחת השם "פינת פוגי", ובסגנונם המונטי-פייתוני/ וודי אלני קנו מקום בליבו של הדור הצעיר ובהופעה בחיפה, כסא 13. אופרת הרוק "הסיפור המחריד על הילד מברזיל" התאפיינה, לצד מוזיקה חדשנית, גם במילים חדשניות, שהיו רחוקות שנות-דור ממערכוני להקת הנח"ל כמרחק שועל מקרפדה. כאן מובאת אופרת הרוק במלואה, בשני חלקים. החלק הראשון מספר את קורותיו של דמיטרי דמיקולו, הילד מברזיל. בחלק השני, מובא סיפורו של ברוך, חברו הטוב, ש"אהוי", איבד יום אחד את מגפיו. מספר שורות בשיר שונות מהגרסה הידועה.


נחמד, נחמד, היה ממש נחמד לעשות את זה. יוני רכטר התלהב מההומור והמלודיות, ודבק בלהקה. צ'רצ'יל התלהב מסולואי הגיטרה, גידי גוב גם הוא מצא את מקומו והתיישב. עוד מימי להקת הנח"ל שם עין על דני: "מישהו מקדיש שיר אהבה למגפיים, כנראה הוא יודע מה הוא עושה. פשוט מצאתי את עצמי איתם," אמר שנים אחר-כך במבט מצועף.
במקביל לעבודה העצמאית על אופרת הרוק, הופיע גידי גוב בפסטיבל הזמר עם "יעלה ויבוא" ואפרים שמיר עם "ליל חניה" (שני שירים קשים לביצוע). גם ההופעות וגם עברם בלהקת הנח"ל עזרו לחברל'ך להתחבב על הציבור, אך עדיין נותרו חברי הלהקה אינדיים לחלוטין. עד שבא פשה. אברהם דשא פשנל - פשה, פשנל הגדול, מפיק העל, האיש והגששים – פגש את גידי גוב על אב הדרך.
"גידי," הוא שאל, "אז מה, שרים, אה?"
"כן," ענה לו גידי, "וגם יש לי איזה להקה, אנחנו עובדים על אופרת רוק. תבוא, תשמע."
"אבוא, אבוא. אם ירצה השם. אחרי החגים," כך דשא.

בערבו של בוקר הגיע פשנל לצפות באופרת הרוק של להקת פוגי. בחושו השישי זיהה את סיפור ההצלחה, מחא כף וחייך בשביעות רצון, אך תנאי אחד הציב להם: היפטרו מהפורמט של אופרת רוק לאלתר! פשנל הציע להם להופיע כמו בלהקת הנח"ל, שיר-מערכון-שיר-מערכון-שיר-מערכון-שיר-לתת את הכסף לפשה ולקחת מונית הביתה. דני נותר עגמומי בינו לבינו, אך בינו לבין עצמו הודה שיש בזה משהו. וכך קמה להקת "כוורת".
  
שמועת ההופעות של להקת הנונסנס הרוקיסטית הגיעה מפה לאוזן ומאוזן לאף. יודעי הדבר ליחששו שיש שבעה זמרים, שכולם גם מנגנים, וכולם עומדים על במה אחת, מנגנים ושרים שירי שטות והבל בקצב המשגע את הנוער, ואף מעלים קטעי בידור בין שיר אחד למשנהו. זה היה כמו בלהקת הנח"ל, רק משודרג, כמה רמות מעל, התוודה דני סנדרסון שנים אחר-כך וידוי קורע לב. המגפיים של ברוך, אף על פי כן, כמו לא מעט משירי הלהקה, נותר בבסיסו שיר עם סאונד של הלהקה הצבאית, עם ה'אומפה-אומפה' בקלידים, המלווה את השיר כולו, בבתים, בקצב של להקה צבאית. אחרי ככלות הכל, כוורת היתה להקה צבאית משודרגת למהדרין.
לא עברו חודשיים, עברו שלושה חודשים, ולהקת כוורת מילאה אולם וחצי. יד הזהב של פשה הפכה את חבריה לכוכבים המשתלטים על פסגות מצעדי הפזמונים. כמו הגששים, גם את כוורת שלח פשנל לחרוש את הארץ 30 פעמים בחודש. ביזע, יזע ויזע הגיעה כוורת לכל חור, כולל חורים שפגזים מצריים נוחתים בהם. מלחמת יום כיפור נחתה בסלון הבית הציוני בהפתעה מרובה, ושלחה את כוורת להופעות מילואים בחזית. הסגנון הבידורי של הלהקה התאים באורח פלא למצב הדכאוני של המדינה ושל חייליה, ששיוועו למעט בידור בשאון הקרב. חודש לאחר המלחמה הוציאה כוורת את תקליטה "סיפורי פוגי", שזכה להצלחה חסרת תקדים במונחים כנעניים. כוורת היתה משב רוח מרענן בפלייליסט של 1973. כאן, בהופעה משנה זו, מופיעה הלהקה כשגידי, החבר היחיד בלהקה שאינו מנגן, מנגן בתוף מרים. אכן, להקת רוק.
ההצלחה של להקת כוורת הובילה אותה גם לתחרות האירוויזיון, שם הופיעה עם השיר "נתתי לה חיי". בסוודרים חומים שהיו הצעקה האחרונה בשוק רמלה, הופיעו שבעת המופלאים לקול מחיאות הכפיים של הגויים. בעקבות ההופעה הזאת, תרגמו חברי הלהקה את השיר "המגפיים של ברוך". עלילת השיר שונתה קלות והשיר נקרא "Morris and his Turtle".
ב-1976, כשהלהקה מיצתה את עצמה בעיני עצמה, והקהל כבר לא נהר להופעות בהמוניו כתמול שלשום, ומחלוקות החלו לצוץ פה ושם על רקע אומנותי גרידא, ואבק כיסה את מדפי הלחם והחלב במכולת, טסו חברי הלהקה לארצות הברית של אמריקה להופעה בפני יהודים, שחלקם היו פעם ישראלים. לרגל המאורע תורגמו שירי ההופעה לאנגלית. דני סנדרסון, שדיבר אנגלית כשפת אב, תרגם לו בהרמוניה מופלאה את השירים, וכולם שרו אותם במבטא ישראלי. באופן עדין אך תקיף, הבהיר הקהל שהוא לא שבע-רצון מתרגום השירים, והלהקה חזרה לשיר את השירים בשפת הקודש. העבודה הרבה ירדה לטימיון וטימיון ירד לעבודה. ובכל זאת, נשארו להם מספר שירים לתפארת העם והמולדת, לתפארת השפה האנגלית ולתפארת כוורת. להקת כוורת התחילה את דרכה בלהקת הנח"ל עם שירים ומערכונים, ושודרגה במהירה ללהקה המצליחה בתולדות ישראל. המגפיים של ברוך, ומוריס וצבו, נותרו חקוקים בלב ליבה של התרבות הישראלית, ביחד עם להקת כוורת וחבריה, כל אחד בנפרד, עד עצם היום הבא.

היכן התרבות

 
אלעד וילק הוא מוזיקאי מוכשר מקיבוץ מעברות. באלבום "זמן קציר", אותו הקליט בקיבוץ, הוא מעביר למאזינים 11 שירים חדשים, והשמחה מרובה. לא פשוט לשיר את השירים של וילק, לזכור ולנגן. המילים גבוהות, הלחן מתוחכם, העיבוד מעניין בניהול המוזיקלי של מתן אשכנזי. רצוי להקשיב ליוצר הזה, יש לו מה להגיד והוא עושה את זה באופן ייחודי ומסקרן.



·         אל מגור. העיבוד סוחף, הלחן קליט, והמילים, הו, המילים. "זה זמן מה לא ביקשתי מנוחה/ ידעתי שזמני זמני וכך הנחתי לו הנחה/ תליתי את שירי על לוח המודעות/ כמו זורק כלבלב מוכה לשלג בחוצות." קדימה, אל מגור.

·         אתמול צחקתי. אלעד וילק מנסה להפוך את הצחוק להרגל, וזה מצליח לו בשיר הזה, המעודד והמחויך, שיק קאנטרי-רוק שלוקח את המאזין למקום טוב.

·         על גדותייך. האווירה נעשית רגועה עם השיר הזה, שיר אהבה עם מילים בהן וילק מתעלה על עצמו בשירה צרופה. שיר השירים בלחן ענוג ומענג.

·         חיי מדף. "אני עוד מחכה לאושר/ מחכה כמו על מדף," שר אלעד וילק. התופים נעים עם הגיטרה החשמלית בין הרהור לצעקה. "פג תוקף כושל אני על הסף/ מה הערך בחיי מדף?" לא פעם אנחנו נדמים בעיני עצמנו למוצר בעל עובש, פג תוקפו. השיר הזה לא עושה הנחות להרהור הזה.

·         מתי מעט. אדון כמעט וגברת כבר נפגשים. כמעט.

·         איך חטפתי. וילק עוטה על עצמו דמות ליצן עצוב, מתעלם מעצמו ומהחיים סביבו. "זה כמו לבלוע אש בלי להוציא שום מילה מהפה". העיבוד מתיישב היטב על המילים, סחרחר וממוקד בו-זמנית.

·         פירות ביאושים. ישנה מעט נפילת מתח עם השיר הזה, אך העיבוד הרוקיסטי מתיישב היטב עם החספוס בשירה.

·         קתה. הקצב משתפר עם השיר הזה, בעיבוד משעשע, נמרץ ומהודק.

·         עיר הברקת. הסוהר בעיר הברקת אוסר את הפחדים של עצמו עם המרי הכי קטן שצץ. הסוהר של עצמו שר בשקט-לא-שקט, בטוח בעצמו. נדמה שרק אנחנו מזהים אצלו חוסר מודעות, אבל הסוהר אומר שכולנו כך: "אנחנו שוהים בעיר הברקת/ זמננו עובר במשחק של חתול ועכבר/ והעולם הגדול, הפתוח, שוכח אותנו/ לא קוצב את עונשנו בזמן".

·         זמן קציר. שיר הנושא של האלבום בשילוב אופייני לו של רוק תופים וגיטרות וחספוס בקול עם שירה גבוהה. הליווי המוזיקלי והסולואים מתוזמנים היטב ומעניקים לאלבום סיום ראוי, במיוחד באקורד הסיום של השיר.

·         אז. השיר הסוגר את האלבום מתפקד כקתרזיס לאחר השיר הקודם. שיר שקט ומלנכולי שלוקח את הפחדים והתובנות מהשירים באלבום ומביט קדימה, מודע להחמצות. לעיתים מבקש הזדמנות לתיקון, כי יש בו עוד קסם ועוד שיר ופזמון. לעיתים מפוכח או מיואש, שלם/ לא שלם עם עצמו. אלעד וילק יודע על מה הוא שר, והוא מעביר את זה בצורה הכי ברורה ולא ברורה שיש, בבליל של סערת רגשות מוזיקלית. ויש בזה קסם ויש עוד שיר ופזמון.

ומה עושים השבוע?

אפשר לקלל ביידיש את נבחרת גרמניה ואפשר ללכת ל...

אהוד בנאי במופע חשמלי עם האלבום "רסיסי לילה", הפליטים ועוד שלל יצירותיו
איפה זה קורה?
בארבי, ת"א

20/6 בשעה 21:30


Zvuloon Dub System חוזרים לעשות רגאיי משובח עם חומרים חדשים.
איפה זה קורה?
לבונטין 7, ת"א
15/6 בשעה 24:00

עמית ארז חוזר במופע חדש, "Not About Us".
איפה זה קורה?
הצוללת הצהובה, ירושלים
20/6 בשעה 22:00


רוקפור במופע עם שירים מכל האלבומים.
איפה זה קורה?
אוזןבר, ת"א
20/6 בשעה 20:30

מיכל גבע, ניצולת 'The Voice, מקדמת אלבום שני.
איפה זה קורה?
אוזןבר, ת"א
19/6 בשעה 20:30


רד, פונצ'ו, פיליפ ולפטי שרים ומנגנים במופע אקוסטי של 'רד בנד'.
איפה זה קורה?
זאפה, ת"א
18/6 בשעה 22:00

גידי גוב עולה לשיר עם שלל שיריו. שרק ימשיך.
איפה זה קורה?
זאפה, ירושלים
16/6 בשעה 22:00

שירת העצבים, סאטירה מוזיקלית מושחזת. מי כמו אפרים סידון מתאים להתעלל בשירי ארץ ישראל הישנה והטובה.
איפה זה קורה?
צוותא, ת"א
20/6 בשעה 21:00

אבי עדאקי מופיע עם העדאק'יז בכל מה שצף.
איפה זה קורה?
עשן הזמן, ב"ש
21/6 בשעה 21:00

Phototaxis במופע חדש.
איפה זה קורה?
האיזור, ת"א
16/6 בשעה 21:00

The Greenbaums שבים לארץ הקודש.
איפה זה קורה?
אברקסס, ת"א
17/6 בשעה 23:00

יהוא ירון שר עם נמלים קטנות בגרון.
איפה זה קורה?
אוגנדה, ירושלים
20/6 בשעה 21:00

שולי רנד שר ומדבר גלויות.
איפה זה קורה?
זאפה, ירושלים
21/6 בשעה 22:00

'סוחרי הגומי' של חנוך לוין בהצגה של סמינר הקיבוצים.
איפה זה קורה?
צוותא, ת"א
17/6 בשעה 20:30

הקלפטונס במחווה לאריק קלפטון.
איפה זה קורה?
שבלול ג'אז, ת"א
16/6 בשעה 16:00

אבי הזמר הוא פארודיה סאטירית שנונה ומבריקה, ובאופן כללי תוכנית הבידור הכי טובה על המסך כרגע.
איפה זה קורה?
ערוץ 24
15/6 בשעה 21:00

פסטיבל 'עצמאי בשטח' מתקיים בפעם הראשונה ומשלב אומנים חדשים וותיקים. יהיה תענוג.
איפה זה קורה?
קיבוץ רגבים
21/6



תבלו!

אומרים שהיה פה שמח

הבעיה היא שהם רוצים לזרוק אותנו לים, הערבים. אין מה לעשות, צה"ל הוא צבא של אין ברירה. אין ברירה. אין לא יכול, יש לא רוצה. אז נתגייס למילואים.
החמישיה הקאמרית מספקת טיעונים שקשה לעמוד בפניהם. 

כיבוי אורות

לפעמים סיום אחד הוא התחלה אחרת. לפעמים צריך להיות חלק ממערכת, ולקחת מזה משהו לעצמך. לפעמים החגיגה נגמרת. כיבוי אורות. הדיבוק יוצא לפגרה של חודש מילואים. אם נשוב מהתופת, ייתכן ונחזור ב-20 ביולי עם שיר חדש בלב. ונתחיל מבראשית.
שבתות שלום ושבועות טובים.  


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה