יום שישי, 15 במרץ 2013

אובמה בא

 

הייקו לשבת

הילדה הכי יפה בגן
יש לה עיניים הכי יפות בגן
וצמה הכי יפה בגן ופה מכוער.                                
                 שולה הגננת מוצאת פגם אצל מאי הקטנה.

מה העניין

בעניין ביקור אובמה בישראל


אובמה בא! אובמה בא! הוא בא, הוא בא, אובמה בא!
ההכנות לביקור הנשיא בעיצומן, וכמו הקואליציה גם הן כבר בסגירות אחרונות. דגלי ארה"ב פרושים איפה שהם צריכים להיות פרושים, והשפים עובדים במרץ על אוכל כשר לפסח שיהיה גם טעים. שרה מתלבטת מה לקנות מתנה למישל וביבי ממרק את הממשלה החדשה ואת ציפי לבני, כדי שבשעת השין יראה הנשיא אובמה שיש על מי לסמוך. אם הכל ילך כמו שצריך, וזה ילך כמו שצריך, אובמה יזרים עוד כמה מאות מיליוני דולרים, ילחש לביבי כמה דברים על הגרעין האירני וינסה לקדם, לשווא, את הפיס-פרוסס הכושל. למרות הרצון הטוב של הצדדים, כפי שנשקפו בריאיון מלא הזיקוקים עם יונית, ביונסה לא תחכה לו על כבש המטוס וספק גם אם הפרומפטרים יעבדו במשכן. אבל כל זה לא צריך להדאיג אף אחד, כמו שיודע כל מי שמנהל את הפאואר ריינג'רס – ברק אובמה הוא לא חבר, ברק אובמה הוא ידיד. ידיד אמת.  
בביקור הקודם של נשיא ארה"ב בישראל, בוש ואולמרט החליפו צ'פחות וחיוכים על פסגת המצדה. כמה שנים לפניו, קלינטון הגיע ונפרד מרבין ברגש, במה שהפך מיד לסטיקר: שלום, חבר. יש להניח שביקורו של אובמה בארץ הקודש ביום שלישי לא יהיה שונה מהותית, וגם אז ביבי ושרה יקדמו את פניו בחיוכים בשעה שינופף לעם היושב בציון. אולי רק יותר אנשים ישימו לב שהחיוכים מזויפים.
בניגוד לקלינטון ובוש, נשיא ארצות הברית הנוכחי הוא לא חבר, בטח לא של ביבי (למרות שהוא מקפיד לקרוא לרה"מ: ביבי). חילוקי הדעות ויחסי החשדנות האישיים – כמו בכל מפגש בין ביבי למישהו מהשמאל-מרכז – מתסכלים כמה ישראלים, חלקם בעלי אינטרסים פוליטיים, שמוציאים דיבה רעה לאחד הנשיאים הטובים לישראל. אבל כמו ביחסי ישראל-פלסטין, האינטרסים המשותפים מנצחים. ברוב המקרים. גם לאחר הביקור הנוכחי, כשתיאלם תרועת הפסטיבלים, הטוקבקים ימשיכו לגדף בסיוע כמה פייגלינים, אבל ציר ארה"ב-יזראל ימשיך להתקיים.

אובמה/ התקווה 6
זו הפעם הראשונה בה אמריקאי אפריקאי
נבחר לנשיאות העם האמריקאי
הדמוקרטיה מתרגשת זו היסטוריה בוודאי
ברק חוסיין אובמה נולד באי הוואי
החלום של מרטין לות'ר קינג התגשם בך
החלום של ג'ורג' בוש גם התגשם בך
החלום הדמוקרטי התגשם בזכותך
והחלום של כל גבר הוא אשתך

ברק אובמה
אובה אובמה
ברק אובמה
אובה אובמה
ברוך הבמה מר אובמה
יש אור בבית הלבן

הוא רקדן, יש לו כריזמה וכלבונת חדשה
וכמו שכבר אמרתי יש לו אחלה של אישה
יש ברק, יש אובמה יש עוד שם שם בין לבין
תגיד את האמת, מה נסגר עם החוסיין?
יש לנו הרבה ציפיות ממך אובמה
שתרגיע את איראן ותתפוס כבר את אוסמה
שבמשבר הכלכלי תתחיל כבר לטפל
אבל הכי הכי חשוב תדאג לישראל!

ברק אובמה...

אובמה'לה יקר אם אתה מקבל
גם לתקווה 6 מגיע פרס נובל
עכשיו תוציא ת'חיילים מקבול ובגדד
שלח אותם ישר לאחמדיניג'ד

ברק אובמה...
תראו מה זה

לפני החצוצרות, גם נועה יהודאי ומתן מלמן עושים קבלת פנים לנשיא אובמה.

דיבור בצד


א': כשאייר פורס 1 יגיע תכינו את השטיח האדום והחצוצרות, רייט?
ב': איזה אייר?
א': אייר פורס 1, המטוס הנשיאותי. ואחרי זה הנשיא יטוס במסוק, מארין 1.
ב': לאן?
א': לירושלים, מה לאן.
ב': יש שם בכלל מנחת?
א': טוב שאתה אומר לי. אני רוצה שיירה של מכוניות שילוו את הנשיא.
ב': יש פקקים.
א': מה פקקים? מה פקקים?! גאט דמט! אתם הישראלים. אתם לא יודעים מה זה תיאום?
ב': כן, תיאום. אבל מה... יהיה בסדר, אח שלו, חפיף. קצת בעיה בקסטל, אבל נסתדר. אל תדאגו.
א': מה אל תדאגו? אני רוצה אבטחה סביב כל הרדיוס. בזוקות ורימונים בסטנד-ביי.
ב': יש לנו משטרה, אל תדאג.
א': ומודיעין בזמן אמת כל הזמן בקשר ישיר. משם הנשיא הולך לפגישה עם ביבי...
ב': זה מסוכן.
א': ואז ליד-ושם והר הרצל.
ב': מסכן.
א': אין לכם אתרים אחרים ש... לא משנה. הנשיא ילך לסוויטה במלך דוד...
ב': יש את הסופרלנד. ראשון לציון מערב, קרוב לים.
א': עזוב את זה. מה עם סידורי האבטחה במלון?
ב': יש את איגור בכניסה. יכול להיות שהוא יאחר טיפה למה הוא יהיה בחתונה לפני...
א': אחרי שהנשיא ירד מהמטוס הוא ילך ארבעה צעדים, ואז ירוץ תוך כדי שהוא מנופף לצלמים... ואז יעצור ויחייך וילחץ את ידו של מר נתניהו. הכל ברור?
ב': יהיה בסדר, ג'ינג'י. סמוך על סחבק.
א': משום-מה אני מודאג... טוב, בוא תחזור על זה.
ב': המטוס של הנשיא ג'פרסון נוחת, ואז ביבי בא ומחייך ורץ...
א': לא! לא! לא! דמט! איזה ג'פרסון? אובמה.
ב': המטוס של ג'פרסון, לא? ג'פרסון איירפליין, עם הארנב הלבן וכל זה.
א': ג'יזס.
ב': אנחנו פה לא מאמינים בישו.
א': פאק.
ב': לבריאות.

שירה בציבור           

אחת מלהקות האמריקנה הגדולות, חברות וחברים, שאולי היתה המזוהה ביותר עם התרבות הפסיכדלית וצריכת ה-LSD, גיטרה-בס-תופים של ילדי הפרחים, היא להקת ג'פרסון איירפליין, גבירותיי ורבותיי. עוד אחת מהלהקות שהשפיעו על החלונות הגבוהים, כמו על עולם הרוק כולו.
הכל התחיל בהתחלה, או יותר נכון ב-1965. סן-פרנסיסקו, קליפורניה. הציפורים צייצו על הענפים הכי גבוהים בעיר והשמש פיזזה אף היא במרום. ברוח להקות הפולק של החוף המערבי של ארה"ב, קם הזמר מרטי באלין ביום שטוף שמש, ואמר שהוא רוצה להקים להקה שתעשה מוזיקה טובה: "אני רוצה להקים להקה שתעשה מוזיקה טובה," כך באלין. בלי לחשוב שלוש פעמים אסף לחיקו את הזמר והגיטריסט פול קנטנר ואת ג'ורמה קאוקונן, את הזמרת סיין טולי אנדרסון ועוד אנשים שיודעים לנגן. ב-13/8/65 הופיעו בפעם הראשונה. היה זה במועדון המטריקס בסן-פרנסיסקו (המטריקס היה גם סרט פילוסופי-משהו, אבל הוא לא הסרט הטוב ביותר שנעשה. לעומת זאת, בסרט הטוב ביותר שנעשה הפסקול היה של להקת ג'פרסון איירפליין. והא לכם אירוניה).


רצה הגורל והלהקה שתתה הרבה חשיש. לא רצה המתופף ג'רי פולקווין, ועזב את הלהקה. לא הפריעה לו המריחואנה כמו שהפריע לו ה-LSD. והאקסטזי. והאתר. וההרואין. והקוקאין. והמורפיום. והאופיום. והמסקלין. והקפאין. אבל בעיקר האסיד. כן, ג'פרסון איירפליין שמה את עלה ירוק בכיס הקטן של הג'ינס, זה שמשמש למטבע אבל אף אחד לא משתמש בו ובעצם הוא די מיותר אבל ליווייס עדיין מייצרים את זה משום מה. המתופף עזב ובמקומו הגיע סקיפ ספנס (ספנסר דריידן בשמו המלא), שידע דבר או שניים על תופים ומצילתיים (בעיקר שהם משמשים לנגינה באמצעות חבטה במקלות). גם הבסיסט הוחלף בג'ק קאסידי (אין קשר לקיד וקאסידי, הסרט עם פול ניומן ורוברט רדפורד, שהיה סרט חביב מאוד לעומת סרט אחר של האחים כהן, שהיה הסרט הטוב ביותר שנעשה, ושיריה של ג'פרסון איירפליין מעטרים אותו).
הלהקה עברה עד מהרה לסאונד חשמלי ברוח הימים ההם, ונישאה על אדי חשיש ואהבת הקהל לעבר חתימה בחברת התקליטים הגדולה RCA, מה שאיפשר את הוצאת תקליט הבכורה שנשא את השם: "ג'פרסון איירפליין ממריאים", שכלל את הפזמון "אין זה סוד", שסימן את צעידתה הבטוחה של הלהקה לעבר שנות השישים העליזות.


התקליט היה די פלופ, מה שהביא את הלהקה למסקנה שצריך לעשות שוב טיהור אתני. הסולנית הוחלפה בזמרת גרייס סליק, שהיתה מזמרת בלהקתה הקודמת,  The Great Society, ומחממת את האיירפליין בבקבוק חם לפני ההופעה. הלהקה שינתה סגנון לרוק פסיכדלי, והתחילה למעשה את תנועת ההיפים וילדי הפרחים, עם כל האלן גינסברגים והקרואקים הביטניקים שהפכו את דור האיקס למובמנט נגד המלחמה בווייטנאם ובעד קנדי ומרטין לותר קינג, עם הנדריקס וג'ניס ג'ופלין ודובר הדור בוב דילן שסימן את המהפכה שלא קרתה אחרי שהביטלס הופיעו אצל סאליבן והאדם צעד על הירח עם מרלין מונרו ועישן מריחואנה בעירום בשק שינה זוגי בצד הכביש עם ילדי הירח ילדים יפים. או לפחות עשתה מוזיקה טובה, כמו התקליט המופתי "כרית סוריאליסטית" שיצא ב-1967, כשרבין ודיין צעדו בירושלים המשוחררת ועשרות אלבומי מופת יצאו לאור. היתה זו גם השנה בה מתרחשת העלילה בסרט הטוב ביותר שנעשה, ושנה בה יצא הלהיט הגדול של הלהקה שכבש את מצעדי הפזמונים: מישהי לאהוב (או מישהו לאהוב, במקרה של שירת נשים שהן לא לסביות גם כן).


גרייס סליק שרה את השיר הזה במהירות של 90 קמ"ש, כנראה אחרי מנת ספיד קלה. היה זה בפסטיבל מונטריי במה שכונה 'קיץ של אהבה'. שיר נוסף מהתקליט, שזכה גם הוא להצלחה, היה השלאגר הגדול "ארנב לבן", שהיה גרסת סמים לסיפורו של לואיס קרול: "אליס בארץ הפלאות", עם פתיח ריפים שמזכיר את "הבובה זהבה" שיצא באותה שנה (הבסיסט של החלונות, שמוליק ארוך, מכחיש כל קשר לפרשה). את השיר הזה ביצעה הלהקה גם בפסטיבל וודסטוק ב-1969, שהיה האינדינגב של החוף המערבי (רק שהם כבר לא היו אינדי. ג'פרסון איירפליין זכו להצלחה רבתי). כך-כך הצליחו עד ש...(רגע, זה אמור להיות בסוגריים הקודמים... לא משנה) הופיעו בתוכנית של דיק קאבט, שאירח בזמנו את מיטב כוכבי וודסטוק, והקדיש ללהקה תוכנית שלמה עם מיטב הרפרטואר (גרייס סליק היתה גם ידידתם הטובה של ג'ניס ג'ופלין וג'ים מוריסון, אבל היא, בניגוד אליהם, עברה את גיל 27). כמו-כן הופיעו בפסטיבלים נוספים ובמקומות רבים מספור, הצטלמו והתראיינו, הסתממו וניגנו ולא הפסיקו לריב.


איזו עוצמה, גרייס, איזו עוצמה. שאפו. כמעט כמו שירי מיימון. הגבהים אליהם הגיעה גרייס סליק הובילו את ג'פרסון איירפליין לגבהים יצירתיים ומסחריים כאחד. היה אפשר לחתוך את המתח בסכין. הלהקה עבדה על אלבום נוסף, הקליטה שירים והמשפט הקודם בכלל לא קשור. אבל גם שני השירים הנ"ל לא היו ממש קשורים ללהקה, אלא הובאו ע"י גרייס מלהקתה הקודמת. עם שירים מקוריים וסוריאליסטיים נוספים פסעה הלהקה לעבר הקלטת שלושה אלבומים נוספים, שרק אחד מהם לא הצליח בקופות. ואז, כשנדמה שהכל היה ורוד וסגול עם בועות כחולות, פרש המתופף והכה את הלהקה בתדהמה (גונג!). חיש קל נמצא לו מחליף וגם הלהקה השתדרגה בכנר היברידי קשיש בשם פאפא, אבל זה כבר לא היה זה. מה גם שגרייס סליק קמה בוקר אחד והקיאה, לא לפני שחשה בצורך עז לאכול גלידת אוכמניות עם מלפפון חמוץ. אהוי, כי היא הרתה לגיטריסט פול קנטנר. כמו כל ילדי הפרחים, גם ג'פרסון איירפליין הבינו את ההשלכות של אהבה חופשית וסמים כיד המלך, ומתיחות החלה להימתח סביב הלהקה. הנגנים פנו איש איש חיש קל לדרכו, לפרויקטים אישיים וצדדיים. צעדים אלה גררו פרישות תכופות והחלפות תכופות עוד יותר, ולמרות אלבום נוסף שביצבץ, התגעגעו המעריצים לימים של הלהיט "ארנב לבן", ששימש גם קטע בסצנת האמבטיה בסרט "פחד ותיעוב בלאס-וגאס", שהיה סרט טוב, אבל לא כמו הסרט הטוב ביותר שנעשה, "יהודי טוב" של האחים כהן", ששילב שירים של ג'פרסון איירפליין עד לאחת מהסצנות האחרונות בה הרבי חושף שהוא לא לומד תורה כל היום, אלא מתמקצע בלימודי ליב"ה.

טוב, נחזור לעניינינו: להקת ג'פרסון סטארשיפ... מה? סטאר... סטארשיפ... אבל... אבל זה היה אווירון ו... לא, לא. תנו לי ואספר. אם לא תפריעו כל פעם אולי תוכלו לדעת שאחרי שהלהקה התפרקה בשנת 72' היא קמה בהרכב אחר תחת השם "ג'פרסון סטארשיפ. אבל הלהקה הזאת, למרות נצנוצי הצלחות פה ושם, לא הזכירה את הקסם של הרוק הפסיכדלי של האיירפליין, מה גם שהסאונד השתנה בשנות השבעים ולג'פרסון איירפליין לא היה מקום בעשור זה.  בד בבד, לצד הופעות והקלטות, המשיכו החברים להתכסח בצוותא, והלהקה דשדשה בין הפסקות. גרייס סליק הסתבכה מאז עם החוק, התחצפה לשוטרים ונכנסה למעצר לעיתים קרובות. שאר הנגנים עזבו וחזרו, התחלפו ועזבו. לא מזמן הופיעה הלהקה בהרכבה הנוכחי (ללא סליק, כמובן) עם אסופת קשישים חדורי להט רוק של שנות השישים שניסו לשחזר את התהילה של אז. לא תמיד זה הצליח, אבל השירים והאווירה נשארו. ג'פרסון איירפליין היתה להקה של הסיקסטיז ונשארה כזו, אחת שהותירה חותם ברוקנ'רול המערבי ובסצנה הפסיכדלית של אז, וכך נזכור אותה תמיד לדור-דור.



היכן התרבות

כמעט שבע שנים אחרי מותו של יוסי בנאי, יוצא הסרט התיעודי של מיקי שטיינר, "יוסי בנאי – אלבום פרידה", שמתחקה אחר הקלטת הצוואה האחרונה של האמן הגדול הזה. לפני מותו, מתוך תחושת דחיפות נמהרת, פנה יוסי בנאי ליוצרים צעירים שילחינו שירים שכתב. הוא נפגש עם כולם בבתיהם ועבד איתם על השירים, וכולם, ללא יוצא מן הכלל, התרגשו מגודל המעמד. למרבה הצער, נפטר בנאי מסרטן והספיק להקליט רק סקיצה ללחן של עידן רייכל ועוד שיר שהלחין מיכה שטרית, "תרנגול כפרות", שהיה לו מעין שיר חייו. הוא גם הספיק להצטלם לקליפ לשיר הזה, תשעה ימים בלבד לפני מותו. עכשיו, אחרי שהאלבום יצא בהקלטת המלחינים ומבצעים אחרים, יצא מיקי שטיינר לשמוע על תהליך העבודה ממקור ראשון.
שלומי שבן, מאור כהן, ארקדי דוכין, מיכה שטרית, בטי בפלו, פיטר רוט, רע מוכיח, קורין אלאל, אהוד בנאי ויובל בנאי  - כולם מתראיינים לסרט על תהליך העבודה עם יוסי ועל התרשמותם מיוסי בנאי האדם. הנוכחות שלו, הכריזמה האינסופית שנותרת בחדר גם אחרי מותו בשעה שמדברים עליו, נוכחת ביתר-שאת בסצנת הפתיחה, כאשר כל אחד ואחד מהיוצרים האלה צופה במערכון של בנאי על רחמים אנג'ל מלאך המוות. העצב על לכתו, ההתרשמות מהפרסונה ופער המעמדות יוצרות סוג של אתוס כלפי יוסי בנאי, הזמר-שחקן ואיש התרבות הבוהמיין ששר ברסאנס וז'ק ברל ושיחק במחזות של ניסים אלוני, וגם שר על סימון ומואיז הקטן ותרנגול כפרות. שטיינר והמשתתפים בסרט מדברים על בנאי בהערצה, אבל גם מציגים משהו מיוסי האדם. קטעי הארכיון שמשובצים בסרט מוסיפים לתדמית האגדה, ומשפחתו שמתראיינת לסרט – הבנים יובל, אריאל ודניאל ואלמנתו אביבה – מתארים לנו את יוסי שלא הכרנו. יש בסרט הזה סוג של צדק כלפי יוסי בנאי, שהיה לאגדה עוד בחייו, עם קול הבס העמוק והתנועות התיאטרליות בשיריו, שאמר:
"אין לך פרס יותר יפה מלראות קהל שממלאה אותו קור רוח ושאתה יכול לעשות לו טוב ושמח. ואני חושב שאם כבר באנו לחיים האלה ואנחנו בחיים האלה, אז שווה לפחות לעשות איזה דבר בשביל לגרום לאנשים האלה שבאים לאולם ועושים להם חושך והם יושבים כמו ילדים קטנים, שנספר להם איזשהו סיפור ושילכו הביתה עם איזו שקית קטנה. אולי אחרי שבוע-שבועיים ייזכרו פתאום באיזו שורה יפה או באיזה משפט יפה. וזה המון."
הסרט "יוסי בנאי – אלבום פרידה" שודר בערוץ 8 בהוט וזמין כעת לצפייה ישירה ב-Ynet.

                          
אתנחתא מוזיקלית

תאוריית הקשר

הבחורצ'יק שלמעלה הוא כמובן לא האסייתי הצעיר היחיד שמוורטאז על כלי נגינה בלי להניד עפעף. אחריו מגיעים עשרות אלפי מלוכסני עיניים חינניים ומוכשרים בטירוף שמראים לכולם מאיפה משתין הסינגולדה. אם כתוצאה של חינוך קומוניסטי לאומני נוקשה (כמו במקרה של קוריאה) ואם כתוצאה של חינוך תרבותי רחב (במקרה של יפן), ילדי השמש של המזרח הרחוק מגלים לא רק ניצנים של כישרון, אלא פירות בשלים למהדרין. כך, לדוגמא, מרשים הילד היפני בן ה-10 יוטו מיאזאווה את אלן דיינג'רס ואת אוזי אוסבורן, שגם הופיע איתו.


החינוך מתחיל בגיל צעיר. צעיר מאוד אפילו, כמו במקרה של הפעוט הזה שמנגן על יוקלילי ושר, כנראה עוד לפני שלמד לדבר.


מה עושים לילד בן 4 לפני השינה? עושים לו מקלחת, מלבישים אותו בפיז'מה ומושיבים אותו לפני הפסנתר שינגן איזו נעימה שלמד, אולי יונתן הקטן או משהו. אבל אחרי חודשים שלמים שבהם הוא לא בדיוק יצא לשחק במחבואים או צפה בבוב-ספוג, יוצאות מהאצבעות הקטנות שלו מנגינות אחרות לגמרי.


בצפון קוריאה, עוד לפני שאיימה על אובמה במלחמת יש-ברירה, עשו כבוד לאחות תומכת הלחימה, אמא רוסיה, ושכנעו במתק שפתיים את ילדיהם הרכים לנגן נעימות בגיטרה. כמו בית ספר למוזיקה, רק בלי משה פרץ.


ונסיים במאיר ישראל היפני, שאולי קצת יותר טוב ממנו. הוא, כמו אלה מלמעלה, מצטרפים לשורה ארוכה של מוזיקאים אסייתיים צעירים שיכולים לקפוץ כמה כיתות בחוג מוסיקה של אחה"צ.

 
אומרים שהיה פה שמח

לא ברור איך ביבי ושרה יקבלו את אובמה. מה שכן, רבין ולאה לא ידעו כל-כך איך להתנהג עם הניקסונים אחרי פרשת ווטרגייט. לפחות ע"פ ניקוי ראש.

כיבוי אורות

אז עוד מעט יגיח נשיא המעצמה ההיא, ובאותה מהירות גם יצא מחיינו. אנחנו נישאר עם חלומות על ביונסה ועל מזרח תיכון חדש והממשלה החדשה תצא לדרך. יס, ווי קאן? לא בטוח, אבל ננסה.
שבת שלום ושבוע טוב.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה